נמאס לי שאהבתי מרחפת מעל, נמאס לי שבי היא לא נוגעת ובכלל,
אינספור חיצים רעילים כבר נכנסו עמוק ללב והדמעה, העצב ותהום
של כאב והכל בפנים רדום ושקט ולפעמים הכל בקרבי משתולל, מתפרץ
וגועש ולפעמים כמהה למילה כל כך פשוטה ונכספת לאהבתך הכל כך
טהורה. והכלא עליי סוגר ובדידות וקירות עוטפים את הבפנים
והבחוץ והחיוך מבושש מלהתפקד וידעתי הרבה נגיעות זרות והמון
כאב וידעתי אינספור נשיקות מרוקנות והתוכן היכן הוא הכל כל כך
דומם, הס ואהבתך לה אני כמהה מוצעת לסתם אחת והמילים והקול שלך
כל כך מרטיטים, אך לא לי הם אינם שייכים. ובפנים - מה בכלל
קורה, האם את פני הדברים תשנה, האם את העצב העמוק מליבי וחיי
תמחה ואהבה האם אדע איך זה מרגיש, לכאורה זה מצטייר כמו קסם עם
המון נעים והליטוף שיורד במורד לחיי, מתי הוא יהיה עדין ולא
יכאיב כמו פצע בפני. ואתה מתי תאהב, מתי תלמד, מתי אותי תרצה
ואתה אותי מתי תירצה ואתה אני כל כך רוצה אותך, כל כך חזק
ויותר, רוצה שתרצה אותי ושעלי לא תותר. אתה... אני.. אחד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.