בממלכת הדמעות נדמו המחשבות,
בממלכת הדמעות שולטות השתיקות.
הלב מחסיר פעימה,
הגוף צמא למגע,
הנשמה רעבה לאהבה.
בממלכת הדמעות הרגשות קפאו,
העיניים הצוחקות כבר מזמן כבו.
החיוך הפך לקרח, ההבעה עכורה כמו מי מלח,
והגוף...  ממתין... לך,
ללטיפה שהיא כמו קטיפה.
בממלכת הדמעות הירח מעל תלוי והוא מאיר את דרכי כשבפנים חשוך
והכוכבים מרצדים ונופלים,
לתוך באר חשוכה צונחים
ואני אוספת אותם ומביעה משאלה שיבוא היום בו אדע אהבה,
שישוב היום ואחזור להרגיש ואדע אהבת אישה-איש.
בממלכת הדמעות הכל התרוקן,
בממלכת הדמעות - דמעות כבר אין.