מוקדש לחבר ישן ישן.
לערב הזה היה כישוף שונה
האורות, הצלילים המגע המרעיד
וירד החושך, ולבו מרונן
למראות הצללים המגע המפחיד
ויש לו חיוך שנסוך דרך קבע
על פניו המלמדות על נפשו הזכה
שוטט לו יחף כראוי לבנו של הטבע
בחסדו של האור הוא זכה
לימים היה נושא עיניו מעלה וזועק
שאגת נעורים מהדהדת
כשכולם חיפשו קרבתו, הוא חבק
והקיף אותם בחמימות מתמדת
בנוי לתלפיות הוא, ועשוי ללא חת
בידיו הניף את הנס הבלום
וכשפצה את פיו העולם היה שקט
האזין, האזין לכוחו הגלום
בלילה ההוא הכישוף התגבר
ובלילה ההוא האופל עצם
והלילה ההוא לעולם ייזכר
כלילה בו הוא נעלם
בלילה ההוא נופצה תמימותו
ובלילה ההוא גופו רוטש
והלילה ההוא, יזכרו אותו
כלילה שהקסם בו מש
ובלילה ההוא הוא נולד שוב
לעולם עם חוקים שונים
והא מת שם בלילה, מוות כאוב
כדרך נפילת אדונים
יותר לא דיבר או חיבק או שוטט
שאגתו הפכה יללה
וגאו פחדיו, לא עשוי ללא חת
מה פשר ליל הקללה
עדיין זוכרים את ימיו הדגולים
כשעל שמו נישאה תהילה
וכשהספידו אותו לא דיברו דבר
על החושך אחרי הלילה. |
