סטרוליק:"שמע, היא צדקה - באמת התחצפת אליה"
שוקי:"אני?! היא עקפה אותי בתור בקופה הכי עמוסה באותו זמן,
פשוט נדחקה בלי להניד עפעף. אם זה לא היה תור ארוך, עוד הייתי
מבליג, אבל ז-ה מוגזם"
ס:"עדיין- לקרוא לה להסתובב ולירוק לה בפרצוף?
זה....קצת..א..מוגזם, לא?"
ש:"אל תשכח שמייד אחרי זה הכנסתי לה ברכיה ישר לבטן. יש לי
נקודת שבירה, אתה יודע. והעוורת הזאת עברה אותה"
ס:"טוב, אבל.... רגע רגע רגע - עוורת? היא הייתה עיוורת?!"
ש:"נראה לי, לא יכולתי לראות כל כך לאן היא מסתכלת מאחר וישבה
נמוך, על הכיסא גלגלים שלה"
ס:"פששש... גם עוורת גם נכה"
ש:"די טוב, הא?"
ס:"לא יודע, אני עצמי, הגעתי להישגים לא פחותים משלך."
ש:"הו כן? הכיצד?"
ס:"אני התנדבתי לבית אבות לחולי נפש, שם התגנבתי מאחורי זקן על
כסא גלגלים,
כיסיתי לו את העיניים עם הידיים, וגרמתי לו לחשוב שהוא
התעוור, ואז גררתי אותו
לכביש הראשי, שם חציתי איתו את הכביש ובאמצע הכביש השארתי אותו
וברחתי-"
ש:"הבנו, בסדר, דרסו אותו"
ס:"איזה דרסו אותו? כל המשחק שלנו, שלי ושל הזקן, היה מי דורס
אותו ראשון: אני או המכוניות האחרות"
ש:"אה, עכשיו זה כבר קרוב להשתוות אליי"
ס:"כן. אתה יודע איזה קשה זה לרוץ מייד אל המשאית ולמהר לדרוס
אותו?"
ש:"לא.(הפוגה קלילה) תגיד, אתה עוד עובד בשווארמה של שמיל?"
ס:"הא, זה. לא. הייתה תקרית קטנה, ו..פוטרתי"
ש:"מה זה הפעם?"
ס:"הבוס מביא את הבן שלו לשאוורמה, מראה לו איך עושים בשר טוב,
ומשאיר אותו איתי"
ש:"כן, ו?"
ס:"אז אני עושה את מה שאני עושה, בא לי באמצע העבודה צלצול
טלפון, אני עונה וממשיך במקביל לתקוע את הבשר בשיפוד, בשר חי
לפי הנאקות, וזה היה הבוס, מודיע שעוד 10 דקות הוא חוזר. אז
אני קורא לבן שלו לומר לו שאבא שלו יבוא בקרוב לאסוף אותו,
והילד היה כנראה בחוץ כי הוא לא ענה לי. אז מגיע הבוס, פותח את
הדלת,
מסתכל על משהו מאחוריי, תופס את הראש שלו בידיים וזועק בצליל
ממש מבואס
'הבן שלי!'. אז הסתובבתי ו....ראיתי שהבן שלו, אתה קולט? הבן
שלו היה תלוי על שיפוד, מסתובב על הציר בגריל. איזה ילד דפוק,
הא?"
ש:"כן, בטח היה משועמם או משהו"