היא מתחבאת מעבר לפינה. בחושך, מצפה, אורבת.
נשימותיה מפריעות לשלוותי. נשיפותיה מטריפות את דעתי.
הכאב שלה זועק אליי, כמהה , מתגעגע.
אני מושיט אליו ידיים, מלטף אותו, מרגיע. "בעדינות" אני לוחש
לו: "בעדינות"...
אני קושר אותה, חונק אותה, חודר אליה מכל הכיוונים
נושמת. נושפת. שותקת. רועדת לי אל תוך הקירות, אל המיטה, אל
הסדינים.
"בעדינות" אני לוחש לה: "בעדינות"... קורע לה את הורידים
נותן לה לחוש, לגעת, לדעת אותי מבפנים
השער שלה סומר לי אל הפנים משתפשפת, נושמת נושפת חושפת את כל
הקלפים
אני מלטף לה את השקרים, השקעים, החיים
זולג לה על הפנים
מנגב.

היא מתגנבת דרך הדלתות, החלונות אל תוך החלומות
סופרת לי את השגיאות, הטעויות את הסטיות
אני מאמץ אותה זורק אותה חורק איתה
מבין הכריות
מתחנן רק לעוד כמה דקות
עד פתיחת המילים, הפצעים החיטוט מבפנים
מתהפכים
וחוזרים
נועלים.

קצת אחריי התפכחות, השפיות
גיהנום,  הסיוט
רק חלום  הכאב
רק קנאה
מחפש גאולה
בבלבול, בזיבול

בסתם חרוזים.