ראיתי בטלוויזיה ספינה שהים בולעה
רגע אחד היא הייתה, גדולה ובטוחה
ואח"כ מחליקה למצולות.
היה בזה הרבה שלווה, כאילו נדברו כולם
והגיעו לסיכום
הספינה תשוט על הים שיבלע, ובין לבין ינסו המלחים להילחם
בגורלם שכבר נגזר (לערב את אלוהים?)
והים אינו מפלה
עולם ומלואו הייתה הספינה
גדולה ובטוחה
וכשטבעה, טבעה כולה גם תא שרותי המלחים, גם סוויטת הקברניט.
כי כך נוהג הים.
לו רק ליבי היה לים גדול
בולע את כאבי בלי משים
ברגע הראשון עוד רוגש
קצף לבן ובועות חמצן מערבלים את פני השטח
-ולא שמישהו יראה בועת חמצן בים הגדול-
ואח"כ הכל נשכח, עוד ספינה טרופה, כיסה ליבי על הכאב -
רגש מעט... ונאלם.
ואם כך, אז שייקח געגועיי?
ואיך אפשר לזכור מבלי להתגעגע?
כבדה עלי הבאסה לבד
תסבלו איתי |
