|
לרון שבלבי
בחלומותיי
אני רצה.
לא מגיעה, לא מספיקה.
ואתה,
מתהלך בשנתי
על אצבעות שקטות
נזהר מלהעיר אותי מריצתי
הלא נגמרת.
בחושך,
נשימותיך נושפות בעורפי
כמו רץ מאחורי,
והעירות כבדה על עפעפיי
חדה ובהירה.
ולתוך זרועותיך אני טובעת
בדמעותיי שפורצות כך לפתע
מטולטלת בעוצמות שלא ידעתי
מקשיבה לשתיקותיך,
מנחש את בקשותיי
ומרגישה שסופסוף, אולי
לצדך, הגיע הזמן שלי -
לעצור. |
|
|
לא אכפת לי בכלל
מה שאומרים
עליי, הם יכולים
להגיד מה שבא
להם ועדיין לי
לא יהיה אכפת.
כי להיות אכפתי
זה כבר לא דבר
כל כך מקובל
בחברה המודרנית,
עדיף הרבה יותר
להיות אדיש
וקולי.
מהוהאואהואהו |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.