טל קורן / מסע לפולין - למרוד... |
עומד אני, קפוא עד שד עצמותיי
במקום בו עמדו אבותיי.
במקום בו עמדו מושפלים
חסרי כל, חסרי אונים.
כולם בוכים, כולם קשורים, לא אני
רק אני מחניק דמעתי, דוחק ריגשתי.
יבוא היום בו גם אני אוכל לבכות
אבל עד אז אני חייב למרוד.
ביום בו אסיים את מלאכתי
אבכה על כל אלה שכבר אינם איתי.
ואחרון חביב לסדרה זו.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|