ראיתם פעם מוצ'ילרית בת 14? בטח שלא, אבל יש כאלה , עובדה.
מאז שאני ילדה קטנה , כל שבוע אני עושה טרק של יומיים דרך היער
כדי לבקר את סבתא שלי.
מה זה הסיפור הזה בכלל , באמצע היער? לא יכלו למצוא בית אבות
נורמלי?  ככה זה כשההורים שלך קמצנים.
גם תקעו את סבתא שלי בבקתה ביער - שלא תשב לנו על הראש, וגם לא
יכלו לשכור לה מטפלת נורמלית.
במקום זה , אני צריכה לבוא אליה, להביא לה אוכל ולנקות לה את
החרא. כל שבוע! כל שבוע , בגשם ,בשלג ,ברוחות ובחמסינים הכי
גדולים, אני שם.
ואז אני צריכה להקשיב לסיפורים שלה - אותם שתי סיפורים בלולאה
.
אבל אני אוהבת את סבתא שלי. היא תמיד גורמת לי להרגיש בבית -
לא כמו ההורים שלי שמסנג'רים אותי להיות פיליפינית.
היער הזה גם הוא לא ברור.
חתיכת טרק מעצבן- יומיים הליכה בין העצים והשיחים, אין שבילים
ואין שילוט, רק נחל ללכת לצידו.
ומה קורה למי שהמוצ'ילה שלו נקנית ע"י ההורים הקמצנים שלו?
קורה שאני מסתובבת יומיים עם כל האוכל והבגדים לסבתא בסל קש,
כמו איזה צ'ולה.
אבל סה"כ די התרגלתי לזה, אני סתם אוהבת להתלונן.

למרות כל אלה הסיפור הזה לא מספר את מה שקורה כל שבוע. הסיפור
הזה מדבר על שבוע ספיציפי אחד, וסיפור שהיה כך היה-

באותו שבוע הייתי עוד בחודש הראשון של הביקורים שלי, ולא הכרתי
כל כך טוב את הדרך , כלומר הכרתי , אבל נטיתי להתברבר לפעמים.
יצאתי לטרק שלי, כרגיל, ובערך באמצע היום הראשון , ניגש אליי
מישהו לא מוכר.
האיש הציג את עצמו בשם רמון לובו, ובעודני תוהה מאיפה הוא צץ
באמצע היער, הוא מציע לי לשלם לו כדי שילווה אותי לבית של
סבתא.
שאלתי אותו מאיפה הוא מכיר את סבתא , והוא ענה לי " מה את
חושבת שאת? המוצ'ילרית היחידה ביער הזה?".
בעודי חוככת בדעתי בעניין, סגר הבחור את העסקה ב"סבבה אגוזים"
שמיד קנה אותי- ישר ידעתי שהוא יביא אותי לשם.
אבל אני לא פראיירית, אמרתי לו שאני משלמת לו רק אחרי, ושהוא
מבשל וסוחב את הסל.
המשכנו בטרק, ובסוף היומיים אכן הגענו לבית של סבתא.
האיש ביקש ממני לשלם, ושילמתי, ואז כשעוד סידרתי את הארנק
בכיס, והתכוננתי להכנס לבקתה, שמתי לב שמשהו קצת חשוד.
העשן שתמיד עלה מהארובה של סבתא- פשוט לא היה שם.

דפקתי על הדלת, לא בלי חששות , ושמעתי משהו מבפנים, אז החלטתי
להכנס.
בפנים ראיתי את סבתא יושבת לה במיטה - כרגיל, וסורגת לה משהו.
(תמיד היא סורגת לה משהו - ואף פעם לא יוצא לה כלום).
התקרבתי יותר למיטה וקלטתי מה לא בסדר. זו לא הייתה סריגה אלא
פקעת חוטים שמתוכה מבצבצות אצבעות, ובמקום סבתא , ישב שם הרמון
הזה שליווה אותי, עם הכובע של סבתא על הראש.
"את לא רוצה לדעת למה יש לי אוזניים גדולות? " שאל אותי בפרצוף
ספק מתחנן, ספק נבוך.
"צא מהסרטים שלך, טמבל! קראת יותר מידי סיפורי אגדות, איפה
סבתא שלי?" יריתי לעברו.
" טוב, האמת זה קצת מביך.
עקבתי אחרייך בפעמיים האחרונות , וניגשתי יום אחד לסבתא, כדי
לבצע את התוכנית שלי..."
"איזו תוכנית?!?!?" התפרצתי.
"התוכנית לשדוד ולאנוס אותך ואת סבתא , אבל אל תדאגי- תקשיבי
עד הסוף" הרגיע אותי רמון, בסגנון מפופק משהו.
" נכנסתי לכאן ", המשיך " ועמדתי לבצע בסבתא את זממי, כשפתאום
היא אומרת לי- " בחור צעיר, רוצה לעשן קצת?" , לא הייתי בטוח,
אז אמרתי לה מהר שאני לא מעשן סיגריות, והיא התעקשה " מה,
ניסית כבר גראס?"  ואז הבנתי וקצת התפדחתי ואמרתי שאני אשמח".

בנקודה הזאת הייתי בהלם. בכל זאת ככה לגלות שסבתא שלי על גראס
זה קצת שוק, אבל הוא המשיך, לא ריחם.
"בקיצור ישבנו, עישנו כמה ג'וינטים, וסבתא עשתה תה, ואח"כ
אכלנו קצת עוגיות למנצ'יס, וצחקנו - לא הפסקנו לצחוק, אני כבר
לא זוכר על מה, וסבתא ניסתה ללמד אותי סריגה, אבל אני חושב
שנרדמתי באמצע.
בכל מקרה, כשהתעוררתי, היא לא הייתה פה ועכשיו אני מחכה לה, לא
יודע מה לעשות" סיים במין מבט של עומד לבכות.
"תגיד, מה אתה? ילד בן ארבע?!" גערתי בו, "מה זה לא יודע מה
לעשות? מה אין לך חיים? לך תעבוד או משהו..."
"לא, את לא מבינה, זה החומר הכי טוב שעישנתי בחיים, אבל אני לא
מצליח למצוא איפה סבתא שלך מסתירה אותו".
בשלב הזה כבר הייתי חייבת לדעת מה קורה פה
"טוב, אני מחכה איתך עד שסבתא תבוא"
"אבל מה נעשה פה? אני כבר משתגע משעמום"
"בוא נשחק קצת "יניב""
"יניב?! יש לך קלפים?"
"איזו שאלה... תמיד אני מביאה לסבתא חפיסה, ומשהו לרשום את
הניקוד. אני קורעת אותה תמיד" הוספתי בשעשוע מהול בגאווה.
" טוב, יאללה, מזמן לא שיחקתי".


וככה העברנו את הזמן במשחקי יניב וב"פיצוחים"- מסתבר שרמון היה
עם אחי בצבא.
בערך חמש שעות אח"כ , והרבה שעמום אח"כ, הופיעה פתאום סבתא
בסערה בדלת.
"סבתא ! איפה היית?!" קפצנו שנינו בהפתעה.
"אה שוין מיידלע, נמאס לי מהג'ויינטים, אז הלכתי להשיג מבחנה,
וגם נגמרו לי המנצ'יס"