יש בי משהו שדוחה אנשים
אולי משהו קטן
אולי משהו מרדים

והם תמיד מתקרבים
מכירים, נהנים
ואיכשהו בסוף
הם תמיד בורחים

הלוואי והיה לי את מי להאשים
זה רק אני
זה רק בגללי

יש בי תחושת עצב
יש בי דכאון
יש בי פסימיות
יש בי דחף לבכות ראשון

אני נשאר לבד
מסתכל מהצד
אני יודע שזו הגישה
אבל ככה חינכו אותי
להיות לבד

יש בי משהו שדוחה אנשים
אולי משהו קטן
אולי משהו מרדים
משהו שמצליח את היופי להעלים

וגם את השורות האלו
מישהי עוד תקרא
ויום יבוא והיא תכיר
ותשכח את כל מה שפה קרה

והיא תתקרב ואז תביט אל הפנים,
ואז תברח ולא תחזור
ובזמן שעולם שלם נהנה סביבי
איכשהו תמיד אשאר מאחור

והדף הזה, המילים האלו
אפילו לא מהפה הן יוצאות
אלא מהאצבעות
ואז באה השלכת וכל העלים נושרים
וכמותם גם אנשים
ובי עדיין יש משהו שדוחה אנשים

בבקשה, תישארי
אני כל כך זקוק שתהיי פה לצידי
אני קנאי ושטחי, עצוב וריקני
אבל אני צריך אותך, כל החיים
שתהיי יחד איתי

ותשכבי מתחת לעולם
עם הראש לאדמה
תרגישי איך זה חנוק
איך קשה לקחת נשימה
לקחת אל הלב
לעשות כמה שיותר כואב
גם כשמסביב הכל יפה
האופוריה תקועה לי בפה

היא מתגלגלת אל הלב
ומשם אל הראש עובר הכאב
וגדל כמו פרח בר
ומתעופף כמו פרפר
ומה שלא אעשה
בראש הוא תמיד נשאר

והראש הוא זה שמחליט
כי עם תחושות אין להתווכח
וזה מה שמרגיש
וניסיתי, אבל לא יכול להיות אדיש

והמילים הן ארוכות
ארוכות מנשימות
כמו שתמיד רציתי
אבל גם זה גורם לי לתהות

ומה אם לעולם לא אהיה מרוצה
ומה אם כמו אבי אשאר לבד ולא אשתנה
מי אם לא את תעזרי לי לשנות
אם אין אני לי אז מי לי
תשובה שלא אצליח לענות

בבקשה תקראי, תקשיבי
ואל תנסי לחשוב שלא אלייך אני מדבר
מסובך ועצוב ועייף ומיותר
וכל רצוני הוא להיות מישהו אחר

נמאס, נמאס, ואין מילים לתאר שנמאס
את הכל אני רוצה לשנות
הכי בעולם, רק רוצה להשתנות
אני רע, אני קנאי
וכל רצוני הוא להיות מישהו אחר
מישהו שגם על אושר יודע לדבר

תמיד כך הייתי
תמיד כך אהיה
ואולי באמת הכי טוב לי בעולם
אבל תמיד, תמיד אני אבכה

יש בי משהו שדוחה אנשים
אולי משהו קטן
אולי משהו מרדים

ואם לא אקבל את מי ומה שאני
אז למה שמישהו אחר יקבל אותי

וכך זה נשאר.