יושב על כיסא ומנגן בפסנתר.
הפעם שבה שמתי אלייך לב לראשונה,
נשביתי בקסמיך ובקסם נגינתך.

יושב על כסא ומנגן בפסנתר,
ממש כמו באך או בטהובן, כך נשמעת לי.

מתנועע לפי קצב הנגינה המטורף שלך,
ידיך חודרות אל הקלידים, עמוקות,
ממש כמו להביט בעינייך הכחולות.

הסתיים המחול המטורף של נגינתך.
בשקט אתה קם, מתבונן בי לרגע קט
ועולה במדרגות אל מסדרון ארוך
שבסופו נמצא חדרך, מבצרך.

אם רק היית נותן לי לחדור לתוכו,
אל תוך השקט הרועש הזה שלך,
רק אז, הייתי באמת יכולה לאהוב אותך.