(נימה כנה) "את באמת, אבל באמת רוצה לדעת מה אני חושב
עלייך?"
(עצבנית) "כן... נו, תגיד"
"אני חושב... (שתיקה, חשיבה) שאת בנאדם שאכפת לו רק מעצמו,
את תמיד חושבת את זו שנפגעת, שאת זו המסכנה, את תמיד בטוחה
שיש רק צד אחד, ואין צד שני. עצבים את לא מצליחה להבין שקשר
זה שניים, שצריך שניים לטנגו! את פשוט לא קולטת את זה"
(שתיקה - )"זה מה שאתה באמת חושב עליי? טוב לדעת"
(דמעות)
(עצבים)"אז אתה יודע מה, אם אנחנו כבר מדברים על זה, בוא אני
אגיד לך כמה דברים עלייך... אתה תמיד בטוח שאתה צודק, שאתה
מבין בהכל, קשה לך להקשיב, קשה לך לראות שאתה טועה, אתה אדיש,
אל הכל, אתה לפעמים שקוע בעצמך - ולא אכפת לך מה קורה סביבך"
(נשימה עמוקה, בכי.)
"את רואה מה זה, את כמו איזה ילדה קטנה... חייבת להחזיר"
(אדישות)
"אני לא חייבת להחזיר, אני פשוט אומרת לך מה שאני חושבת"
"את האמת לא ממש אכפת לי כרגע מה את חושבת. כי מחר את תחשבי
אחרת, אני יודע" (אדישות... אדישות... ביטחון עצמי)
"אז אני גם לא החלטית?" (עצבים מתחילים לעלות שוב)
"בנוסף... יכול להיות שאת גם לא ממש סגורה על עצמך בהמון
דברים"
"טוב לדעת שזה מה שאתה חושב עליי." (כאב)
"אני מקווה שתפנימי את זה, ותחשבי טוב טוב מה לעשות" (נימה
קרה)
"סליחה?!"
"מה סליחה? את רואה שוב את נפגעת, מתעצבנת, מה את לא חושבת שגם
אני נפגע? שגם אני צריך לפעמים מישהו שיהיה איתי? שיחבק אותי?
תמיד זה את, את ואת, תתבגרי כבר!!"
(בכי שלא מפסיק)
"ביי". ניתוק.
(לחש:) אני אוהב אותך... |