אני עומד באור של הסמטה,
את בוכה.
עובר חבר,
אני קורא קומיקס,
את בוכה.
מתי תתבגרי ותביני
שאת מוזילה את ערך הבכי
ואינפלצית הדמעות מצחיקה את נגיד בנק ישראל.
נגיד
אני קם בבוקר,
את בוכה.
הולך לשכב עם אבותי,
את בוכה.
צוחק בקול רועם, כמו הקהל של הגשש ברדיו של אבא בשבת בבוקר
ואת מנסה להתעלות על רשת ב'
בבכי תמרורים בסגנון ריטה.
ואז כשצריך להגיד ביי
אני שותק
ואת
הולכת וצוחקת,
הולכת וצוחקת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.