מתארגנים, חיים, לומדים, בוכים, עובדים
לעיתים זה מגיע למצב שבו הראש מתנקה מכל מחשבה
פשוט עושים
שוכחים מההווה ומאיזושהי מטרה
ופשוט עושים
אין כאן רגש, אין עומק
רק צריך אז חיים.
אבל לפעמים באותה השנייה של איפור מול מראה
של קריאה מתוך טקסט שעבר אלפי עיניים משועממות
אפילו בעת בכי, שהוא בטח לא תופעה חדשה ומקורית
מתעורר לו המוח
בלי תכנון, בלי בקשה
מתעורר, ושואל "מה קורה?"
"זה אני שנותן פקודות לבצע?"
ויודע שכן
"זה אני שמודע למעשי הגוף?"
ועונה שברור
"והאם זה אני", הוא שואל, "שפוקד לא לחשוב?"
מתעורר ושואל גם הלב
"האם זה אני בוכה כשכואב?"
"ולאן אני נעלם כשהראש מתרוקן והמוח נרדם?"
לפעמים יש רגעים של אור
ולפעמים פשוט מתארגנים, חיים, לומדים, בוכים ועובדים.