ביום קיצי, בחמישי לשביעי, הגיחה לחיים תינוקת בשם רוני והיא
ילדה של אף אחד, התבגרה עם החיים ולכל אורך הדרך אימץ אותה
אלוהים. והיולדת אותי היא נטשה, התוקף חיים קשיי יום זאת
הסיבה. ומשפחתי אימצה אותי לתוכה, וכל השנים במזומן שילמה. אך
מעולם התגמול לא היה חום וקירבה. מעולם לא שמעתי מילים שמבטאות
אהבה. ואז נבע בי מעיין של דמעות, ואז אצל זרים חיפשתי חיזוקים
ונחמות. וכל הזמן ליבי כמהה למילים ענוגות ומלטפות. וכל בחור
רצה רק לגעת ולנשק, ואף אחד לא התעניין ושאל מה מציק וכואב.
ידיים ועוד ידיים בזוגות, נגעו וחדרו לתוכי ללא רגשות.אני
שונאת שאפשרתי, מדחיקה ושוכחת, ומתפללת לשקט נפשי, שלווה ונחת.
כל כך נכספת לחיבוק אחרון, עם כוונה טהורה שיעצור את מחוגי
השעון. ולנצח אתרפק בתוך הזרועות ולא יהיה צורך במילים
והסוואת התחושות. ואז לא אצטער שאני כאן כדי לחיות. ואז אולי
יחזרו כל אותן חלומות. מילים כמו חיבה ואמפטיה יתעוררו לתחייה
ואז תחדור לליבי אותה הלחישה, ובפעם הראשונה אאמין לאותן מילים
שאתה אוהב אותי ובפעם הראשונה אהבה אחווה בעדנה. ובפעם הראשונה
ארגיש שייכות וייחוס, חיי הם שלך. רק תתכוון... רק תרצה... רק
תגיע ותתקן... את הלב שכבר מזמן מאמונה התרוקן. |