השעון סובב לו,
השניות חולפות,
מצטרפות לדקות
לשעות
לימים
לשנים
אותו אדם של אתמול
הנני וגם אינני...
ואנשים סביבי
בלחץ הזמן חיים,
ואני שטה לי
בנתיבי-החיים,
עם הזרם...
לפעמים שולחת משוט
לנתב ספינתי בעצמי,
ולפעמים מניחה לזרם
ככה לסחוף אותי
ואולי אני שטה נגד הזרם?
ואולי בודד הוא הנהר שלי?
פעם הייתי ילדה
היום אני גבוהה יותר
לקחים רבים למדתי
מאז הייתי בגובה בירכיו של אבי
אך ליבי בשלו
נותר כשהיה,
לב של ילדה
כאילו נעמד השעון במקומו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.