ג'וני הקטן דילג לו על המדרכה-

אפס אחת, חוט בתוך מחט
אחת שתיים- לקפוץ עם נעליים
שתיים שלוש- לעמוד על הראש

הוא הגיע לבי"ס, ושוב סתם את האזניים... בחוץ עמדו ילדים
וצעקו- "ג'וני השמן! בבטן יש לו בן!
איך קוראים לבן! ג'וני השמן!"
וצחוקם הרם התגלגל בכל בי"ס.
אבל ג'וני שמע רק קולות יפים של ים ורוח, כמו שמצמידים את
האוזן לקונכייה, ככה הוא סתם את האוזניים חזק חזק!!!!
הוא נכנס לכיתה והתיישב.
המורה ניסתה להסביר לתלמידים את לוח הכפל.
ג'וני באמת רצה להיות תלמיד טוב, הוא באמת רצה! אבל משהו בראש
לא נתן לו, במקום לשמוע את ההסבר של המורה התנגנה לו בראש
המנגינה של פוקימון.
"די!" הוא צעק על המנגינה, "תפסיקי! אני רוצה ללמוד!"
אבל גם כשהמנגינה הלכה ההסברים של המורה נשמעו כמו מילמולים לא
ברורים.
אח"כ היה בוחן והוא כמובן נכשל.
המורה אף פעם לא הצליחה להבין למה הוא מגיש דף מלא ציורים של
אקס מן במקום תשובות בחשבון.
ג'וני צעד הביתה, מאחוריו עדת ילדים צועקת וצוחקת, אבל ג'וני
לא שם לב אליהם.
הוא הגיע הביתה ופתח את הדלת עם מפתח שהיה מוחבא לו בתיק, כדי
שלא יגנבו לו אותו כמו שגונבים לו את הסנדוויץ' גבינה צהובה.
הוא התיישב מול הטלויזיה, אבל אחרי כמה דקות הרגיש חסר מנוחה
והלך לשחק כדורגל עם הילדים של כיתה י'.
הם דווקא אהבו אותו, ונתנו לו תמיד איזה תפקיד שהוא רוצה,
ג'וני השתולל וכשאמא חזרה הביתה הוא כבר היה מותש, ולא היה לו
כוח לעשות שום בעיות- ככה היא תמיד אמרה.
לא שג'וני רצה לעשות בעיות, אבל כשהוא ניסה לתת פקודה למוח,
המוח עשה משהו אחר-
להכין שיעורים!
אבל המוח הבין- לבעוט בעציצים.
לענות למורה!
אבל המוח הבין- לתת לה סטירה....
ג'וני כל-כך רצה פעם אחת לעשות את מה שהוא שומע, אבל הוא לא
הצליח.
באותו לילה הוא חשב הרבה על פתרונות לבעיה הזו- שאמא אמרה
שאפילו הרופאים התייאשו ממנה.
הוא שנא לקחת את הכדורים הלבנים האלה, הם גרמו לו להיות עייף
ומטושטש... הוא תמיד עשה כאילו הוא בולע אותם- ובעצם החביא
אותם במתחת ללשון וירק על המדרגות בחוץ.

                               

בבוקר הוא לבש את החולצה הכי יפה שלו ואת המכנסיים הירוקים.
הוא הלך לבי"ס ושר-

אפס אחת, חוט בתוך מחט
אחת שתיים, לקפוץ עם נעליים
שתיים שלוש, לעמוד על הראש

כשהוא הגיע הוא ראה את עדת הילדים שוב קופצת ושרה לו שירים
מעליבים- הוא החליט לשיר את השיר שלו מהתחלה

אפס אחת, לבעוט להם בתחת

הוא עמד והביט בחבריו לכיתה שוכבים ללא תזוזה על הרצפה
הוא נכנס לבי"ס וראה את חדר המורים

אחת שתיים- פיצוץ בין העיניים

הוא הביט בכל המורים, עדיין עם מבט המום על פניהם, שרועים מעל
כוסות הקפה שנשפכו

הוא נכנס לכיתה שלו, היא הייתה ריקה לגמרי.
הוא הניח את הילקוט על הרצפה, בפנים הייתה המחברת עם כל
הציורים והסיפורים שלו.
אמא דווקא נורא אהבה שהוא מצייר, הוא אהב כשאמא הייתה שמחה.

הוא הביט ברובה- נשאר רק כדור אחד

שתיים שלוש, כדור לראש...