זהו, על הזין שלי כולם. אני הולך לעשות משהו, נשבר לי לחכות
כמו איזה הומו שמשהו יקרה בעצמו שהשינוי יגיע מעצם העובדה שאני
יודע שהוא צריך. היום אני הולך להתחיל עם המלצרית מהחומוס.
הגיע הזמן, מעל לשנה בלי אינטימיות, בלי קשר, בלי אהבה. אני
משתגע. אני מרגיש כאילו הסרטן שלי נעלם בין רגע. היום אני
אתחיל איתה. אני אבוא לשם ואקח את המספר שלה. אני אתקשר לחבר
א' וחבר ב' הקבועים ונלך ונאכל חומוס. ונחייך ונדבר על זיונים
ומסיבות ומוזיקה ונצחק. ואז אני אתחיל איתה. אני יודע שהיא
רוצה. לא יודע איך. אני פשוט יודע. אנחנו נוכל ונשלם ונשאיר
טיפ נדיב, ואז הם יתרחקו טיפה ואני אשאר לדבר איתה. ואנחנו
נצחק והיא תסמיק, ואז היא תתן לי את מספר הטלפון שלה. ואני
אחייך ואבטיח לה שאני אתקשר מחר. ואני אשב בבית כוסס
ציפורניים, מאונן בחושך ומדמיין את הפגישה המושלמת שלנו. אני
אקום בבוקר, אשתה קפה, אעשן סיגריה, ואלך בעיגולים בסלון,
ניתקע בקירות. אני אתקשר ונצחקק ואני אסמיק כמו ילדה קטנה,
ונקבע. אני אפגוש אותה וזה יהיה מדהים ואני אתאהב. אולי ניצא
חודש חודשיים, ואז היא תחליט שזה לא עובש, שהיא צריכה יותר
מרחב, שאני ילדותי. אני אבכה כמו ילד קטן. ואני אעשה מריר
וציני ואאבד כל אמון בנשים. ואחזור הביתה. ואחכה עוד שנה.