נסעתי בכביש הפתוח,הרוח בפניי-
שמעתי את שירתה,חייתי את נשמתה.
מולי שורת הרים ענקיים,ירוקים,מלאיי פרחים וציפורים.
הכל כל כך יפה,הכל כל כך במקום.
חשבתי על האל,חשבתי על דרכו להראות את היופי.
המכונית התחילה להשתולל,זזה מצד לצד,קטעה אותי ממחשבותיי
הוורודות.
יצאתי מהאוטו לבדוק מה קרה.
'יופי,פנצ'ר בגלגל האחורי,ממש מקסים'
שעה לקח לי להחליף את הגלגל 'חבל שלא הקשבתי לאבא שלי כשהוא
לימד אותי איך מחליפים גלגל'.
נכנסתי לאוטו והמשכתי לסוע,הדלקתי את הרדיו,היה בדיוק שיר של
בועז שרעבי-'איכס'.
סגרתי את הרדיו.חיפשתי את הרוח,היא כבר לא היתה,נעשה ממש ממש
חם.
הגברתי מהירות,נסעתי על 120,הרוח החליטה להופיע.
שאלתי לשירתה,לנשמתה,לכל יופיה,אבל זאת היתה התאומה הרעה של
הרוח-הרוח החמה.
התחלתי ממש ממש להזיע.
'יופי,אין לי מזגן'
היא התחילה להתאכזר אליי,שלחה אליי מלא גרגיריי חול
לעניים,התחילה להזיז לי את הרכב בעוצמתה.
התחלתי להתחבר לנשמתה,שרתי את שירת הרוע שלה.
לקחתי ימינה בפניה הראשונה,עליתי על ההר,עצרתי 3 מטר לפניי
הצוק ,והתחלתי לשיר בקוליי קולות.
השירה העינקה לי כנפיים,עפתי מהצוק למטה.
רק אני,אני והרוח.