כתיבה לא באה לי בטבעיות. אני לא סופר זועק, אני לא מספר
סיפורים, אני לא להטוטן של מילים, ואני מאמין שאני בעל כישרון
מוגבל מאוד. ואם זאת למה אני טורח להיכנס לאתר הזה ולנסות
במאמצים סיזיפיים ולהוציא כמה שורות טקסט מתחת לידיי?
אולי אני כמה להערכה, לטפיחה על השכם, אולי אני מנסה להראות
לעצמי שיש לי כישרון אומנותי כלשהו. זוהי הקללה שלי. אני מאוהב
בספרות יפה, פיסקה כתובה היטב יכולה לרגש אותי עד דמעות גם אם
היא עוסקת ברעיית עזים. אני אובססיבי למוזיקה, אני אוסף
בכפייתיות כמעט ילדותית מאות אלבומים שחלקם אני לא אשמע גם
בעוד שנה. אך עם זאת אני לא מוזיקאי מחונן ולא סופר מרתק. אני
מוגבל לרק להעריך את האומנות בלי היכולת ליצור אותה בעצמי. זה
קללה נוראית. אני חי במצב של פסיביות כפויה. בינוניות מדכאת.
ועם זאת אני מנסה בכל זאת.
הלוואי והייתי יודע את המסר האופטימי של הסיפור או את הנמשל או
משהו כזה, אבל עד כמה שידוע לי אין כזה.

טקסט זה נכתב כאילתור רציף לגמרי ללא רגע של חשיבה או הפסקה
אני שולח אותו בלי שאני אעבור עליו אפילו פעם אחת. כמה חסר
אחריות מצידי.