על מחלף השלום
מהלך לו בתום
ילד יהודי קטן
סמוק לחיים
וחמוש במשקפיים
כיפה לבנה לראשו
ומתחתיה מסתלסלות להן
זוג פאות ארוכות
(שהלוואי וגם אני
הייתי יכול לגדל)
הוא פונה לעברי
בצעד בטוח
ובקול דק, אך סמכותי
הוא מציע לי סטיקר
מהסוג שנדבק למקום
ואי אפשר להוריד אותו
לעולם!
הוא הציע גם שק
תפוחי אדמה זרה
שגודלו אצלם מעבר לקו
בגינה.
הסתכלתי בעיניי הילד
ולא ידעתי איך להסביר לו
כמה עצוב זה מרגיש, כמה רע.
אתם - תפוחי אדמה!
בבוא העת גם אתכם ינתקו מהאדמה.
ליטפתי את ראשו בחלק החשוף
והמשכתי ללכת בדרך השלום.