זה היה בתחילת ינואר אלפיים, בכנס CISCO EXPO בתל אביב, העולם
הבין בדיוק שבג אלפיים לא ממש היה, ושגם אם היה הוא לא בדיוק
החזיר את האנושות לתקופת המערות. באותו שבוע המניות של
מיקרוסופט ירדו קצת, ואצלנו בחברה אמרו שסופסוף החיוך על
הפרצוף של סטיב באלמר ימחק קצת. הנאסדאק המשיך לטפס למעלה,
כולל המניות של חברת האם שלנו בארצות הברית, "בנרקום
יו.אס.איי", ואפילו שהייתי רק מזכירה זמנית בלי אף אופציה,
כולם ציפו ממני לשמוח עם שאר החברה.

בדיוק באותו שבוע עברו המניות של חברת סיסקו את שווי השוק של
חברת מיקרוסופט, מה שעשה את מארגני הכנס לנציגי החברה הגדולה
ביותר בעולם ולמאוד מאוד מאוד מרוצים מעצמם. כמעט כל העולם היו
שם ואולם הכנסים הענק של מלון "דן פנורמה" היה צר מלהכיל את כל
האנשים.
כעבור חצי שעה של פטפוטים עם דני,  עלה על הבמה חתיך משגע
שנראה בערך בגילי אבל היה הבוס של אולי עשרים אלף איש.
הוא הסביר בחיוך גדול  ועם כל האינטונציות הנכונות ,שכל העולם
זה בעצם תקשורת, ושכל התקשורת זה באינטרנט, ושכל האינטרנט זה
ציוד של סיסקו, ושסיסקו זה בעיקר הוא.
הוא הסביר שהכיוון הוא רק אחד למעלה ושאולי יהיו קשיים בדרך
אבל זה יהיה קצר וזמני. על כל השקפים היה כתוב סיסקו, שבאנגלית
זה לגמרי לא כמו שזה נשמע וכותבים את זה CISCO.

החתיך נתן הרצאה קצבית ומאלפת, מלאה בדיאגרמות של עולה עולה
עולה, ובתרשימים האלו שנראים כמו עוגה צבועה בכל מיני צבעים,
ותמיד רוב העוגה הייתה צבועה בצבע שבמקרא היה כתוב לידו סיסקו.
בסוף כולם מחאו לו כפיים חזק חזק, ופייר הגיע לו, גם בגלל
סיסקו וגם בגלל ההצגה.

אחר כך מזגו לנו המלצרים בלובי קפה בלי טעם לספלי החרסינה
הלבנה של בתי המלון, ואני שתיתי את הספל עם הזרת חצי מורמת,
ואפילו שנורא התחשק לי לעשן התאפקתי כי פחדתי שמישהו יגיד לי
משהו אפילו שאז עוד לא היה את החוק המעצבן הזה נגד עישון.

אחר כך מישהו חילק מטריות שהיה כתוב עליהן סיסקו והייתה להם
ידית נורא יפה מעץ ואני לקחתי מטריה לבנה ואמרתי בשקט, "אנאדר
וואן פליז" וקיבלתי עוד אחת וחייכתי יפה תודה ואחר כך הלכתי
לתור של המטריות הכחולות ולקחתי גם אחת, ושמתי את שלושת
המטריות באוטו של דני שנתן לי את המפתחות אחרי שגם הוא התפנה
מהשיחה החשובה שלו כדי לעמוד בתור של המטריות ולקחת מטריה לבנה
לאשתו,  אבל ההרצאה כבר עמדה להתחיל ולא היה לו זמן לרדת לשים
גם אותה בבגז' של האוטו.
כשחזרתי היו כמה אנשים עצבניים שנשארו בלי מטריות ושמעתי מישהו
מהועדה המארגנת אומר שהישראלים הם ממש חזירים, ושהם הביאו
שלושים אחוז יותר מטריות ממספר האנשים שנרשמו לכנס.
אני הלכתי עם התג של עדי ברקוביץ, למרות שאני בכלל אתי מועלם,
שמחה שעדי היה צריך לנסוע היום לאיזו פרזנטציה ושדני שכנע את
הסמנכ"ל שאני אוכל לבוא במקומו  לכנס בלי שזה יחשב לי יום
חופש, ושההורים של עדי קראו לו עדי ולא חיים  או משה. אחר כך
חזרנו לכנס והפעם לא הבנתי שום דבר ממה שהמרצה, שדיבר במבטא
צרפתי כבד אמר. המרצה האיר עם העט שלו על הקיר שהקרין תמונות
ממצגת בפאוור פוינט, וגם דני לא הבין כלום למרות שמידי פעם עשה
איזה סימן דומה לכן מהראש.

אחר-כך אכלנו ארוחת צהרים עם הגשה עצמית, והרבה מאוד סלטים
שהיו עשויים בצורה מאוד יפה, אבל הטעם שלהם היה הרבה פחות טוב
מהמראה. בסוף בחרתי שלוש עוגות מהמבחר שהיה באמת מדהים, וחזרתי
למשרד עם דני כדי להראות לאמנון שאני משקיענית אפילו שכמעט
כולם נסעו לפרזנטציה יחד עם עדי, ולא היה לי הרבה מה לעשות
שם.

באותה תקופה למדתי אנגלית בקורס בברליץ, כי הרגשתי שהשמונה
וחצי שלי בבגרות ארבע יחידות לא ממש עוזר לי להבין את הדואר
שהתוכניתנים היו מעבירים מאחד לשני והיה מלא במונחים טכניים
שרובם מתחבאים מאחורי איזה קיצור בין 3 אותיות באנגלית, וגם
לפעמים באיזו רכילות חמה.
דני אמר שברליץ זה בדיוק בדרך שלו, ושבדרך נוכל לפטפט באנגלית
כדי שאני אתאמן.
אני ידעתי שהוא משקר כדי שיוכל להסתכל על התחת שלי, שהיה רק
שנתיים צעיר יותר מהתחת של אשתו אבל לא היה בהריון. דני היה
מסכים להסיע אותי לכל מקום בשביל לקטר על אשתו, בתנאי שלא אעשן
לו באוטו. הוא ידע שאני יודעת שהוא היה מת להשכיב אותי, ואני
ידעתי שהוא יודע שהוא לא יעז. באותה תקופה כל החנונים מהחברה
היו מתים להתחיל איתי אבל הם בטח חשבו שזה לא אתי להתחיל עם
אתי, כמו שאמנון היה כאילו מתבדח בכל פעם שהיה מסלק את הסיגריה
שלי ואותי מפינת הקפה.

אני יודעת שבדרך כלל בסיפורים ובחיים קודם כל מנקים בתים של
אנשים אחרים ואחר כך נהיים עובדים בהייטק, אבל אצלי זה להיפך.
עובדה שעכשיו שתים עשרה בצהריים ואני מנקה אצל גברת זמיר מקודם
זליקוביץ את החלונות.
כשסגרו את החברה לא בכיתי, קניתי אוטו בפיצויים, ואופציות אף
פעם לא חילקו למזכירות פרחות שבקושי יודעות אנגלית, אפילו
בבנרקום.
דני בכה קצת שלבן התינוק שלו יהיה אבא מובטל, אמנון נעלם לנו
מהעיניים שבוע לפני שהודיעו לנו על הסגירה.

בכל בית חדש שאני מקבלת, לוקח לי חמש דקות של שיחת היכרות עם
הגברת, זאת תמיד הגברת כי הגברים אף פעם לא ממש מתעניינים
בניקיון הבית, ואם הם כן מתעניינים בטוסיק בין העשרים ושלוש של
העוזרת אז הם מספיק מתוחכמים כדי לא להראות את זה ליד הנשים
שלהם, כדי לדעת מה באמת חשוב לה בניקיון. לזמיר למשל לא ממש
איכפת שהכיריים לא יבהיקו אבל את החלונות היא בודקת בשבע
עיניים, וזה דווקא די מתאים לי כי שם אני יכולה לעשן בסתלבט
מול החלון הפתוח, ואם הגברת מגיעה מאחור אני זורקת את הבדל
הבוער בלי חשבון דרך החלון. חוץ מחלונות זמיר אוהבת גם אויר
נקי ואין לה שום דבר שיכול לשמש כמאפרה לשעת חירום בבית, היא
בטח בטוחה כמו כולם שאני לא מעשנת.
בבנרקום הייתי היחידה שמעשנת, מאז שדוד מנהל השיווק בישראל עזב
ברעש ובכעס גדול. פינת העישון  שבפינת פינת הקפה נשארה לכבודו,
אבל היו כמה תוכניתניות מגעילות שירדו עלי גם כשעישנתי בחור
שלי.

עכשיו אני עובדת בשלושים וחמשה שקלים בשעה שזה חמשה שקלים לשעה
יותר ממה שלוקחות הכושיות השמנות מגאנה ומניגריה, אני גם באה
לבד ויש לי תעודת זהות ואני לא צריכה הסעה לתחנה המרכזית. עד
שהתחיל הבלגן החדש עם הערבים, אנשים היו מעקמים לי את האף
וטוענים שאני יקרנית, אבל עכשיו נראה לי שהרבה פחות אנשים
רוצים עסקים עם הכושים מניגריה שאומרים שהם נוצרים ואפילו
הולכים עם צלב אבל הייתה תוכנית בטלביזיה ואמרו שיש שם בעיקר
מוסלמים, והם בטח מוסלמים כמו הפלסטינים ובסוף יעשו פיגועים.
ביטוח לאומי הפסקתי לקבל חצי שנה אחרי שפיטרו אותי, אבל עכשיו
אני מקבלת אבטחת הכנסה מה שאומר שהיונדאי אקסנט שלי רשומה על
שם אחותי החיילת.
אבא שלי לא יודע שאני מקבלת אבטחת הכנסה אבל זה עוזר לי לשלם
את שכר הלימוד ושכר הדירה ושכר הרביצה בביצה של תל אביב.
חוץ מזה, כמו שהחתיך מסיסקו אמר, אני עובדת רק לזמן קצר ובאופן
זמני.
אני חופשייה כמו ציפור דרור, אפילו לבית של גברת זמיר אני
מגיעה כמו שצריך להגיע במאה העשרים ואחת, לבושה טיפטופ ועלי רק
השילוש הקדוש ארנק-פלפון-מפתחות של יונדאי.
רק בחורף אני אוסיף מטריה אחת, או כחולה או לבנה עם ידית מעץ.