אם לרגע חשבתי שהיה אכפת לה ממני אז טעיתי, ובגדול.
מעולם לא הייתי חשובה לה כמו שהיא הייתה חשובה לי, וכנראה
שמעולם לא אהיה.
האמת היא שהיו אפילו כמה רגעים כאלה, שדמיינתי, אבל כנראה
שתמיד בפנים ידעתי את האמת.
אבל ההבדל בין לדעת את האמת בלב לבין האמת שמוטחת בפנים, הוא
גדול מאוד.

תמיד הנחתי לחששות לי לשקוט על ידי התירוץ שאני סתם
פרנואידית,
כנראה שמאוד רציתי להיות חשובה בשבילך.
אבל אני בסדר, אני אתמודד עם זה, עכשיו זה כבר יותר קל.
תמיד פחדתי להתוודע כך לאמת, אבל זה לא הכאיב כל כך כמו
שחשבתי,
אולי אני סתם מתכחשת, אולי עוד לא נתתי לזה לשקוע מספיק,
מה שזה לא יהיה, זה עובד כי לא עצוב לי כל כך כמו שחשבתי
שיהיה.

הימרתי עלייך ואת לקחתי לי את כל הכסף, השארת אותי בלי כלום.
אבל אני לא שורפת גשרים, אני יכולה לסלוח.
אבל לשכוח אולי לא אשכח אף פעם.

תמיד הייתי במין תחרות שכזאת עם כל השאר,
אולי אף פעם לא יכולתי באמת לנצח,
אבל את יודעת, זה לא טוב לשקוע מטעויות, צריך לצמוח מהן.
אני אצמח.