סער הסתכל במראה ולא האמין למראה עיניו. זה לא היה אותו סער
שהכיר. פעם סער היה מסוגל לקום בבוקר ולהחליט לנסוע לקהיר.
באמת, פעם אחת הוא הלך וקנה כרטיס לאוטובוס לקהיר. הקופאית
הייתה בשוק: "אתה יודע שצריך להזמין כרטיסים מראש?" היא שאלה
אותו. למזלו היה מקום פנוי והוא הצליח להשיג את הכרטיס המבוקש.
סער כבר היה באוטובוס כשאימו התקשרה וסיפרה לו בבכי שסבתו
נפטרה. כמו שהחליט לנסוע, כך הוא ירד מיד מהאוטובוס שהיה כבר
אחרי באר שבע וחזר לביתו בטרמפים. הוא ניסה להבין מה קרה לו.
הרי כבר חודשים הוא מבלה, עובד, לומד, נהנה מהחיים. אך דווקא
היום, פתאום, הסתכל במראה וראה את עצמו אחרת.
כבר זמן רב הוא התהלך סביב עצמו בחיפוש אחר תכלית אמיתית. כבר
חודשים חשב שיש לו כל מה שהוא צריך כרגע. הייתה לו עבודה,
חברים, מספיק כסף לחיות. הכל נראה אידיאלי. אבל עדיין משהו
הפריע לו. הכניעה לשגרה הפכה אותו לאדם משעמם וחסר רצונות.
ויתורים רבים מידי על דברים שפעם היו לו כ"כ חשובים.
הוא שם דגש רב על העבודה. זו לא הייתה עבודה מהנה במיוחד, הוא
היה איש שיווק בקניון. מכר פלאפונים בדוכנים האלה מקרטון. כל
פעם הם היו נוסעים לעיר אחרת, מציבים שם דוכן ומנסים למכור.
בהתחלה הוא היה צוחק עם הקונים ומתחמן אותם, והיה מצליח למכור.
עם הזמן ההתלהבות נעלמה לו, והמכירה איבדה את הצחוקים
וההתלהבות. העבודה הפכה להיות משעממת ולא מאתגרת.    
כל המחשבות האלו הכאיבו לסער. הוא הסתובב בחדר במעגלים ומידי
פעם שינה כיוון והתחיל ללכת בכיוון השני. לאחר כמה שינויי
כיוון התחיל להבין סער שהוא זקוק לשינוי. שינוי שיחזיר את
הצחוקים לעבודה, שיגרום לו מחר ללכת לתחנה מרכזית ולקנות כרטיס
לקהיר, ושבגללו היום ללא הודעה מוקדמת הוא יצא לרחוב ויתחיל
סיבוב לילי בתל אביב, לחפש אנשים חדשים ומעניינים. סער כבר פנה
לכיוון הארון לחפש בגדים לקראת הסיבוב הלילי בתל אביב, אבל הוא
נעצר מול המראה. סער הביט בעצמו שעה ארוכה. הוא התחיל לדמות
עצמו מסתובב בתל אביב ומשתעמם ולא מוצא אף אחד וחוזר הביתה
מאוכזב. פתאום, זה לא נראה לו מושך כל כך. אחרי הטיול סער ראה
את עצמו נוסע לקהיר. כאשר הוא מגיע לשם הוא מתחיל לחפש מקום
לינה ולא מצליח למצוא, אף אחד לא מבין את מה שהוא מבקש וכך
יאלץ לחזור לאחר יום אחד מאוכזב ועצוב. סער לא עמד במחזות אלו.
בהתקף של תסכול סער אחז במראה, הרים אותה גבוה והטיח אותה
בחוזקה ברצפה. המראה התנפצה לרסיסים קטנים. כל החדר היה מוצף
בהם. גם המיטה הייתה מלאה ברסיסי זכוכית קטנים שהרכיבו פעם
מראה.
ידו גיששה לעבר המיטה והחלה לנקות משם את הרסיסים. לאחר שרובם
נפלו בקול חרישי על הרצפה התיישב סער על המיטה. והחל להבין מי
קורה לו מבפנים. מי קבור עמוק בתוך כל השכבות שהצטברו בשנה
האחרונה. סער התעשת, קם מהמיטה, יצא מהחדר, ומיד חזר עם מטאטא
ויאה והחל לטאטא את כל שברי הזכוכית מהרצפה. כאשר הוא סיים
נכנס סער למיטה ואחרי חודשים רבים של נדודי שינה ישן שינה
עמוקה.