New Stage - Go To Main Page

דארק אט הארט
/
נעה ואני

הערה: חלק מהסיפור הינו אירוטי, כך שמי שתוכן זה פוגע בו, שלא
יקרא.


עמדתי בכניסה למסעדה, חיכיתי לנעה. קבענו להיפגש במסעדה
איטלקית קטנה ושקטה ברעננה. כל זה היה אחרי חצי שנה של שיחות
באיי סי קיו ובטלפון לתוך הלילה. הרגשתי משיכה עצומה כלפיה כבר
מהפעמים הראשונות שדיברנו. היא פשוט הבינה אותי בצורה מדהימה.

איפה היא לעזאזל? היא מאחרת כבר בחצי שעה... טוב אני ארים אליה
פלאפון. חייגתי. הפלאפון צלצל פעמיים לפני שהיא ענתה. קולה היה
רך ושקט, כתמיד.
"הלו?"
"היי, זה אני... איפה את?"
"אוי, רון, אני מצטערת שלא הגעתי. ניסיתי להתקשר אליך מוקדם
יותר, הייתי צריכה להישאר בעבודה עד מאוחר... אולי נוכל להיפגש
בהזדמנות אחרת?"
"טוב, נדבר... ביי."
"ביי."
ניתקתי את הפלאפון, והתחלתי ללכת חזרה הביתה. הרגשתי כל כך
מבואס... לא סתם שהיא הבריזה לי, היא עוד נותנת לי כזה תרוץ
שחוק? וזאת הייתה מישהי שממנה ציפיתי היות שונה. לא כמו כל
החברות שהיו לי, שבסופו של דבר עזבו אותי בשביל מישהו טוב
יותר. היא הייתה אמורה להיות מיוחדת. היא זאת שהוציאה אותי
מהתקופה הכי קשה בחיים שלי. מחשבות על סכינים, ורידים ודם
התרוצצו בראשי, כאשר חשבתי על דרך לברוח מהכאב הנפשי, היגון
הרגשי, להעביר אותו לכאב גופני בצורה כלשהי...
הגעתי לבניין שבו גרתי.
הוצאתי את המפתח ופתחתי את דלת הכניסה לחדר המדרגות. הדלת כמעט
נסגרה כאשר אישה רצה וצעקה "תחזיק את הדלת בבקשה!!". החזקתי
אותה. היא נכנסה ואמרה:
"אתה יודע אולי באיזה מספר גר מר. ארוסטוב?"
"רון? זה אני."
"רון?"
"נעה? אני לא מאמין! מה אתה עושה פה?" כל התחושה הרעה עברה
למראיה.
"כן, הרגשתי כל כך רע, נשמעת כל כך מדוכא בפלאפון... אמרתי להם
בעבודה שיש לי משבר משפחתי ואני חייבת לזוז, בדקתי בספר
הטלפונים, ובאתי הנה. אני ממש שמחה שתפסתי אותך!"
התחלנו לדבר בצורה קלילה בזמן שעלינו לקומה השלישית לדירה שלי.

כשנכנסנו הבאתי לשנינו שתייה קלה, והתיישבנו לדבר על הספה.
עכשיו הצלחתי סופסוף לצאת מההלם, והסתכלתי עליה. היא הייתה
יפיפייה. שיערה השחור היה קצוץ, אבל לא קצר מדי, הוא היה מבריק
ונראה נעים למגע. פניה היו מדהימים, חלקים לגמרי עם עיני איילה
חומות וגדולות, פה בצע אדום כהה, בלי אודם. ידיה היו קטנות
וענוגות. היא לבשה שמלת קטיפה שחורה הדוקה, שהבליטה חזה קטן
ויפה, בטן שטוחה ורגליים ארוכות. היא נראתה יותר טוב מכל חלום
שהיה לי עליה, ותאמינו לי היו הרבה כאלו.
התחלנו לדבר על אותם נושאים שעליהם דיברנו בטלפון, והיא רצתה
לראות מספר תמונות שהבטחתי להראות לה. אחרי שעה של שיחה,
החלטתי שהגיע הזמן לעשות את המהלך הראשון, מכיוון שהיא נראתה
כאיל היא רוצה בו גם. קרבתי את ראשי לראשה, שפתי קרבו אט אט
לשפתיה, אותם שפתיים אדומות. היא קירבה את שפתיה אלי. פיותינו
נפגשו ברגע של תשוקה לוהטת. שפתיה היו רכות, והיא שיחקה עם
לשונה בפי. התקרבתי אליה עוד, והרגשתי את גופה כנגד גופי. שדיה
הקטנים והמוצקים נמעכו כנגד חזי. היא החלה להעביר את ידיה על
גופי. שפתינו נפרדו לרגע, ומיד חזרנו לנשיקה לוהטת נוספת. היא
החלה לפתוח את הכפתורים בחולצתי, והורידה אותה. היא העבירה את
ידיה לאורך גופי, על הפנים, על החזה, החלה לרדת לעבר הבטן,
והמשיכה לרדת, פותחת את רוכסן מכנסי, את הכפתור ומפשילה גם
אותם. התחלתי לפתוח את שמלתה, אך היא עצרה בעדי. היא תפסה עם
ידיה את אחורי, והחלה לרדת במורד גופי, תוך כדי נשיקות על כל
חלק, במורד החזה והבטן. כאשר היא הגיעה לאזור חלצי, היא הורידה
ממני את תחתוני, חושפת את איברי, שעמד כמו שלא עמד מעולם. היא
החלה להכניסו לפיה, וכך היא נתנה לי עונג. לאחר כחמש דקות לא
יכלתי לעמוד בזה יותר, הרמתי אותה ולחשתי באוזנה "אני רוצה
אותך, עכשיו!". לאחר מילים אלו החלתי להפשיטה. פתחתי את הרוכסן
של השמלה, ובחושך ראיתי את שדיה המדהימים, ללא חזיה עליהם.
ירדתי עם פי לכיוונם, ונשכתי קלות את פטמותיה, עד שהזדקרו.
ירדתי עם ידי המורד בטנה והורדתי את תחתוניה.
צרחתי בכל כוחי. מולי נגלה איבר מין זכרי במלא הדרו. התעלפתי.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 28/7/01 4:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דארק אט הארט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה