ענבל וייס / חול |
מול שמי קנאה כתומים:
כי לא יכולתי לשטוף את בדידותך
אמרת להטביעה באבק הסמיך.
ואני ניתקתי ריאותי ממקומן
באצבעות-תודעה - אסתמתית
ארזתי אותן בקופסאת הפלדה השקופה
כיסיתי עינך משקפי מים.
אך עם בוקר היכה בי לבי שנשכח
ומארת הכישוף שהפכה לי אבק לשירה
הופכת אצבעותי לסכינים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|