מילים גבוהות מתרסקות לי מהגובה שבו לתחושות לא נשאר אוויר.

אני בוחן את האנטומיה של התהליך,
מפרק שעות לשניות עם הידיים,
רגעים קטנים מדגדגים לי את כפות הרגליים תחת פוך 12,
ואור פלורוסנט עם ריח של נר מלביש אותך יופי.

את כולך חומר לשירים.

מחפש להתמקד בכל הרובעים בלבן שבעינייך,
וזה כמו לנסות לתמצת חיים שלמים למשפט,
כמו לנסות לחיות חיים שלמים ע"פ משפט,
כמו לנצח את החיים במשפט שבו הטיעון המרכזי הוא קיפוח.

בראשי פיקסלים מתפקסים,
לתמונה של סירת ההצלה שלי בתחתית האוקינוס שלך,
וחוזרים ונשאבים לעיגול השחור בעינייך,
זה שאומר לי שאף פעם לא אכיר אותך,
יותר מאשר הצד שאת אוהבת במיטה, והאלבום האהוב עלייך.

תלותיים אחד בשני,
נועדנו להשאר לבד.
עם כל מה שאנחנו מסתירים מהעולם הזה לעד.