מערבות אוקראינה הגיע ביתמותו
שנגרמה בשל פרעות בילדותו
תשע שנים רך הוא הגיל
עת ארצה הגיע חיו להתחיל

אליעזר אחיו הבוגר ולו במעט
היה היחיד שהושיט לו אז יד
יחדיו הוכנסו למוסד יתומים
בו רעבו ללחם באותם הימים

ממוסד למוסד התגלגל אב יקר
למקווה ישראל הגיע ולא מאוחר
להתחיל לימודיו במקצוע אהוב
חקלאות כדבעי, לדרישת הישוב

בשדות הוא עבד, פרדסים הוא השקה
בשילוב של לימוד ומעט פרנסה
ולמרות שהגיע מרוסיה האיש
ערבית למד מראש ואחר כך אידיש

עם עבור השנים בבית סיפרו
חייל עשה ועלה על רבו
בבחינות הספרות ציון מצוין הסיק
נחשו מי הבוחן, (הלא הוא חיים נחמן ביאליק)

מנהל בית ספרו מר קראוזה
היה זה
שאליו פנה ללא פשרות
נתן לו משרה ופקודה לעבוד
כך נותר אותו יהודה האב
מורה בבית סיפרו שאותו לא עזב

כמורה בבית הספר החקלאי
בכל מסתריו היה בקיא
עת ההגנה הוקמה ללא עקב
ארגן אבא פעילותם שם ביקב

קפ"פ שם למדו וירו בנשק
אותו הבריחו בחשאי למשק

גם בספורט ידיו טמן
כדורגל שיחק כמובן
בהפועל תל-אביב מקומו הוא הכין
כשחקן מן השורה, קיצוני מימין

כך חלפו השנים ידידים וידידות
ויהודה החליט מספיק רווק להיות
חלוצה מצא בעיינות הקרובה
ובדחילו ורחימו נערכה החופה

והימים ימי מחתרת ביישוב
מי בהגנה, באצ"ל, בלח"י אך מה זה חשוב
כולם האמינו בדרכם
שיש להדוף הפולש האנגלי
כדי לבנות ביתם

שילבו הם עבודת כפיים
ופעילות מחתרת שבעתיים
ביום בנו ביתם ומשקם
ובליל צמודים היו לנשקם

עד כמה רחוק זיכרוני מגיע
קטע מיוחד בו אבי וחבריו
יוצאים לתוך הליל
וחוזרים עם תינוק מילל
חלב לו נתנו, מזון הם הכינו
מעט בגדים לקחו לאנשים
שבחוץ המתינו

לא עברה שעה תמימה והם נעלמו
כשום דבר לא היה

עליה בלתי לגלית
גיכח אז אבי
עת הקשתי בשאלות
בתקופה ההיא

החייל האנגלי שוכנע ללא בוש
שאין עליו להמשיך ולכבוש
ארצנו בחופזה פינה
ובכך אופשרה הכרזת המדינה

באותו יום הכרזה מיוחד
שאמור להיות יום חג
פרצה מלחמת השיחרור (לא עלינו)
בו תקפו הערבים מכל כיוונינו

והאב יהודה כפעיל כבר בצה"ל
הצטרף מיד לדגל
בקרבות לטרון הוא נלחם
עם אנשיו, שרבים מהם נשארו שם

וכמפקד פלוגה בגבעתי בקרב
לאנשיו תמיד ערב

עת הגיע מצב חירום
ופינוי הגזרה צוווה
נשאר אב יקר אחרון וכתב צוואה

וגם אז בסיגנונו המדהים
צוואתו כתב בשירה וחרוזים

אלוהים המרחם אהב חרוזיו
ולכן בשקט אותו עזב
ומאז ועוד הרבה שנים
אבינו היה לראותנו גדלים.