ומה שאולי ידעה ולא הספיקה לספר


מבוהלים ודחופים הבזיקו הזכרונות

רגע היא שחה עם שכנותיה והן
שואלות זו מזו דבר יום ביומו
הילדות מצחקות את ילדיהן
והארץ, כולה משקה
נושאת את רועי מקנה
לוט עם רועי מקני סדום
מאז ועד -

ורגע שני האנשים באים מעם אברהם
וזדון השיכורים ברעו לילה
כמו השחר עלה והם
מתמהמהים
נדחפים להימלט
והחתנים לוקחי בנותיהם אינם מאמינים
וכבר היא מתנשפת אחרי אישה ובנותיה בדרך צוער

היא לא יכלה כמובן לדעת את הנארטיב מטעם
היא גם לא הבינה שסיפורה שלה אסור שיהיו לו שומעים

השמש יצא על הארץ וסדום בוערת ונהפכת
צעקתה עולה ובאה אליה
והיא שומעת ורואה
ואיננה

בית שלישי, שורה שנייה: ברעו - ב' בשווא, ר' בצירה, ו'
בחולם