|
עוד מעט יכבו האורות
נשאיר מאחורינו את כל הדמעות
ניתן לאור לזרום כנהר
הזורם לו לאורך כל העבר
שני אנשים חבויים בתוך אור
שני אנשים מתוך השחור
של לילה אפור המותיר בי ספק
של שפתייך הרוצות אותי לנשק
אין לי מנוח להפסיק, לעצור
ואין בי תכוח לשוט אל האור
נסחף אני לתוך מערבולת גדולה
של ימים ארוכים של כוח תמיהה
שבוי בתוך נפשך הניתלת
על גבי הרים ועלי פה כעת
כי בתוך מראה השבורה לרסיסים
זכוכית חודרת משאירה סימנים
כמו ליטוף ארוך הנכון למגע
מתוסכל עדיין ללא כל ברירה
מביט בך ברגש ממש די אבוד
שאבד במסע של זמן של בדידות
מנסה להחזיר אותו רגש יקר
אך המסע הוא ארוך והרגש די קר
אשק לך שנית על שפתייך בחום
ורגש של זמן חוזר כמו חלום
אותו רגש יקר שחיפשתי בלב
אותו רגש מוכר וכמעט לא כואב |
|
|
פעם אחת באמת
קרה שנשכתי תוך
כדי. אבל זו לא
ממש אשמתי.
הייתי נורא
רעבה.
דוגמנית מספרת
על פעם אחת, או
פעמיים או שלוש
(לכי תדעי לספור
כשאת דוגמנית). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.