מלאך המוות מעולם לא צחק.
הוא יושב במרתף חשוך בקצה מסדרון הגהנום
הוא לקח כבר מאות בני אדם:
חכמים,טיפשים,טובי לב ופושעים
אבל הכי מכל כואב לו על כל אלפי הילדים
כשהוא מנסה להרדם הוא נזכר בפניהם התמימות, העצובות.
מלאך המוות בכלל רצה להיות רופא ולהציל חיים.
הוא מעולם לא סבל את אלוהים.
אבל החיים דפקו לו את השכל כבר לא הייתה לו שום ברירה אחרת
הוא היה חייב להרוג את הבדידות
ועכשיו-עכשיו כבר נמאס לו מהמוות.
אולי אחר כך בחושך בחדרו לבד.
שוב יירה לעצמו מלאך המוות כדור לא בלב, ליד


אבל שוב זה לא יעזור לו....