|
האהבה הזאת
היא מסדרון לבן בבית חולים לחולי נפש
ארוך ללא סוף עם אחיות לבנות
וכובעי מגן דוד אדום על ראשיהן
מתהלכות ב"סלו מואושן" ומביטות בי
ואני, מתהלך ערום, לא יודע לאן
אכול כדורי פרוזק ומשיב מבטים תמימים.
אני לא ממש יודע לאיזה חדר עליי לפנות
מהו הדבר הנכון לעשות, בדיוק כמו במציאות
וכשהפרוזק מפסיק להשפיע עליי
אז אני עוצר שם, ונח לי קצת
ותוהה, אם האהבה הזאת, תסתיים בהתאבדות |
|
|
אל:
זה שמאשר את
הסלוגנים.
הנדון:
מחאה!
שלום רב
עם כל הכבוד,
הסלוגנים שלי לא
דביליים, הם
אולי טיפשיים,
חסריי חוש
כיוון, יש יגידו
אפילו חרא של
סלוגנים!
אבל דביליים?
בחייאט!
ובכלל מי אתה
שתלין?
מה יש יותר?
סלוגנים דביליים
?
או סלוגנים
שלי?
ומי אחראי על
הסלוגנים
בדבילים
(לא שלי, אני
בשלי מודה)
חבובניק, זה
אומר דרשייני,
או משהו כזה!
בברכה
לו יהי, חומד
לצאן, לטבח
וביקורת! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.