קול טריקת שערי העצב נגוז.
נפתח הצוהר עומד אל מולי,
ואור הבא עמו והילה נפלאה אופפת,
מגנה על רוחו הענוגה.
מגעו המזרים, מסמיר שיערות,
המעיר כל שריר נם לחיים,
וחיוכו שבין רגע מספקני,
מחבר רסיסי לב עצבים,
ועיניו מלאות חן כניצוץ באפילה מוחלטת,
וקולו הממלא כל תיבה ריקה בנפשי העזובה.
התרחקות, חשש נמלאת אני,
ודמעה פניי עת מרטיבה...
את נשמתך אלטף וברוחך איוועץ
ולנצח אחיה עם נוכחותך האסורה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.