דורית פיוצ'ר / מיותמת |
נגמרו לי השפנים לשלוף מהכובע,
עייפתי מלענוד
חיוך בן על מוות.
בסופו של היום אני עוזבת,
הגיבור שלי עטה פני שלכת,
ילדותי נקברה היכן שהו
בין עצי הברוש הרחוקים.
בסופה של שירה אני הולכת,
המנגינה פרשה לה כנפים,
המילים מצאו דרור
בין שורותיה של מישהי אחרת.
בסיומה של שעה אני פורשת,
תמו צלילי הלב הכאוב,
תמה הדממה החרישית,
ואני נותרתי בחלל השחור
מיותמת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|