הרגשתי כמו פרפר, שהלך לאיבוד,
בים של פרחים - לא יודע לאן לשוט.
ואז פגשתי פרח פשוט,
פרח שהלך לאיבוד.

את דומה למלאך, שברח מגן-עדן.
את דומה לברבור בים של שקט.
לא פלא שנפלתי בקסמך כל-כך מהר.
אך לך את זה אינני יכול לספר.

"פעם אמרו לי משפט מאוד חשוב:
'אם צד אחד לא מחזיר אהבה אז כנראה שזה לעולם לא היה צריך
לקרות.'"

"לא אני לא אוותר!", אך התקווה דועכת.
אני מרגיש כעץ בסתיו - איך לאט אוזל כוחי.
יש שאומרים שכדי לעלות צריך לרדת,
אבל בלעדייך אינני אני.

האם אי פעם אצליח לגעת בך
בלי לחוש את הכאב שלעולם לא תהיי שלי?
האם אי פעם אצליח לישון
בלי שתמונתך תרוץ שוב ושוב במוחי?

חשבתי שאהבה היא משהו בין שני אנשים,
אבל עכשיו אני רואה שזה רק לאנשים חולמים...