נמצאת בחיקך, טוב לראות את פנייך
טוב לשמוע שוב את קולך
ואתה מתחיל לספר לי על מישהי שפעם רצית
שבעת האחרונה דורשת אינסוף לשלומך.
מתעצבנת מהר, גם בלי סיבה,
כנראה מרגישה מאוימת.
זה אתה שגרמת לי להרגיש ככה
בדיבורך על האחת האחרת.
אני שותקת, מונעת ממך לשמוע את הקנאה בקולי
עוצמת את עיניי וחובקת אותך חזק אליי בדמיוני.
אז שואל אותי: "למה את שותקת?"
ואני עונה: "בלי סיבה"
מה רצית לשמוע אותי אומרת?
שזה בגלל אותה נערה?
"את היחידה לי כעת, את יודעת היטב,
אני שלך וזה העיקר".
אך מילה יחידה שם קרעה את הלב,
שגרמה לי לכאוב כמו אז בעבר.
היחידה בחייך מסתבר זו אני,
אולם "כעת" מצייר לי מצב קיים אך זמני.
נאחז בי אז פחד, מן חרדת נטישה,
אז עלתה לשפתיי בקשה אחת יחידה.
שלא תעזבני בעודי אוהבת כמו שעשה לפנייך,
כי כרגע אין תכלית לחיי בלעדייך.
אז הבנתי את משמעות הדבר, וחיוך עיטר את פניי,
אתה עתיד לרבות, ורבות גם היו לפניי.
אך כשם שעתיד אתה, עתידה גם אני,
לאהוב ולהיות נאהבת בגופי ובליבי.
וכעת, בעוד ליבך עימי, כמו שלבי עמך,
נתון לאהבתי הנתונה כולה לאהבתך,
כל שנותר לי הוא ליהנות מהרגעים איתך עד כמה שאפשר,
מבלי לדעת מה טומן בחובו המחר.
אז חייכת כי הבנת והשתקת אותי בנשיקה,
כך נרדמנו באותו הלילה, מוקפים בשתיקה.