דברי, דמות נשגבת, דברי כאוות נפשך,
ואני ממקומי אנצור לשוני ואחייך.
דברייך היו לי הכוח עליו נשענתי כל חיי,
אך עתה מושבך לא עוד יגביה קומתו מעליי.
הכיצד תבקשני להכיר תורתך,
כשדבריי עם גילי משתווים אל קולך?
כל תפיסותייך בן נתמכתי עד כעת
בם מן ההיגיון עוד אינני מוצאת
ואם הנני, איך יזכו הם להערכתי,
אם בידיי היכולת להפיקם לבדי?
הכיצד אוכל למצוא עוד קול נחמה בדברך
אם לעיתים חפצה את שאשכיל עבורך?
אז דברי, ממרום משגבך, ואני הוסיף לי לדעת,
אחוזת תקווה כי יהיה בידייך הכוח לשוב ולגעת.
דברי, דמות נשגבת, דברייך הם נר לרגליי,
אם כי האש בם כבתה ונותרת יתומה מעליי. |
