לא סתם דודו... זה דודו טופז...
לבד במדבר עם דודו טופז?! אמרתי לה: אל תדאגי, אמא...
גם דודו טופז יגמר מתישהו...
אני בציפיה.
כל כך צהוב... פאקינג צהוב... שקט!!!
מה זה כל החול הזה בעיניים? אני מרגישה עכשיו בין האנשים שהלכו
הכי הרבה, הכי רחוק בעולם, וראו כל מה שרצו לראות, ועכשיו הם
יושבים מול הטלויזיה בחדר טלויזיה (כי יש להם הרבה כסף) והכי
משעמם להם בעולם, ובגלל שהם הלכו כל כך הרבה, הם הפסידו המון
מסביב.
אבל הם ממשיכים לראות טלויזיה, כי יש דודו טופז. ודוד טופז הוא
קליבר, לפחות ככה הם חושבים.
היום הוא תפס למישהו ת'אוזן בתכנית... מה, לגן עדן, הוא חשב
שהוא עושה?! עושה הרבה, אבל לתפוס לדובי גל ת'אף?! זה
מעליב...
אז הוא אוהב אותי... אוהב אותי?! קטע מוזר...
אז הוא מאוהב בי... מאוהב בי?! איך מישהו שרואה דודו טופז כל
יום שלישי יכול להתאהב?
טוב, בעצם, למה לא? זו תכנית עם הרבה רגש, התכנית הזאת של דודו
טופז...
יכול להיות שדודו היה אישה פעם? אם כן, זה מסביר איך יש כל כך
הרבה רגש בתכנית שלו, כי אם הוא לא היה אישה פעם, איך יכול
להיות שיש כל כך הרבה רגש בתכנית שלו? אני כבר חשבתי שלגברים
אין רגש...
טוב, חשבתי שלרובם אין. רק אחד הכרתי שהיה לו רגש ושידע להשתמש
בו.
אבל די, נמאס לי כבר לכתוב עליו.
אז פה אתה לא תופיע!!! זה הכל!
כאן נגמרה הקריירה שלך על חשבוני.
תשכח מזה, אני לא אעשה לך מסע פרסום על חשבון הכתיבה שלי.
ואם אני אחליט אפילו להכניס את זה לעמוד שלי בבמה, רק שתדע
שלקטע הזה אין שום קשר אליך ושאתה לא היית מקור ההשראה לכתיבה
הזאת! אז ערב טוב לך!
אולי תלך לראות קצת דודו טופז ותעזוב אותי בשקט... ואגב, אם
נמאס לך מדודו, יש יצפאן במקביל בערוץ שלוש - גם כן תכנית.
בנאדם כישרוני, אבל קשה להאמין שגם הוא לא היה אישה פעם. בנאדם
ממין זכר, שזכה להוציא תכנית מצליחה כזו?
בוא'נה, כמה חול...
מאיפה צצה עכשיו הדיונה הזאת?
אתמול ראיתי חיפושית זבל... פעם, כשהייתי במפגש ביוטופ, קראו
להן זבלוניות. אחלה פוליש דפקה על הגב, יצאו לה גוונים מגניבים
לאללה.
רק שלא יצוץ לי איזה ערבי עכשיו ויציע לי עניבה - אבל, גבר,
אני אישה! אני לא צריכה עניבות, אתה גבר. תלבש עניבה!
ובסוף יתברר שהייתי צריכה את העניבה כדי להכנס לנווה המדבר
הבא, בעוד 34 קילומטר... מוכר, לא?!
תמיד הערבים האלה מוצאים מה למכור.
מזכיר לי שכשהייתי קטנה, אני וחבר שלי ישבנו על חומה ליד הבית
שלו, מול היסודי שלנו, ומכרנו צעצועים שלא היינו צריכים יותר.
אולי זה מוכיח שבכל אחד מאיתנו טמון ערבי קטן. מפחידה העובדה
שהוא יכול להתפוצץ בתוכי, כניסיון לפיגוע, כל רגע.
אז אולי כל התורה על האידיולוגיה המוסלמית ועל מדינה פלשתינאית
בכלל לא נכונה? אולי אם התפוצצנו בפיגוע, זה בגלל שהשהיד היקר
רצה לשחרר את חברו, הערבי שלנו, מבפנים, כי הוא כבר באמת מסכן
- יש לו הרבה צעצועים משומשים ושאר ירקות למכור...
רגל שמאל השתכלה ברגל ימין, קודם הברכיים, כפות ידיים, ואז
אוזן ימין פגעה בחול הרך.
אז ככה נראה הצהוב הזה מקרוב - חם!!!
כמה חול...
כמה מדבר עוד יש לי ללכת... די, מייגע. איך, לגן עדן, הולכים
את כל זה?
אין איזה ערבי עם קולה בסביבה? איפה הם כשצריכים אותם?
אחלה מדבר... ת'אמת, לא משהו.
נגמר דודו טופז... |
