יש לה...
תלתלים מקורזלים
שחורים כמו פחם,
גלים גלים
כמו של הים,
גולשים עד למותניים,
מכסים את הכתפיים.
תביטו בה...
היא יושבת בצד
מחפשת קצוות מפוצלים,
יש בה משהו מיוחד
בזאת עם התלתלים.
מביטה לשמיים,
מסתירה את העיניים.
תקשיבו לה...
היא כל כך שקטה
אבל צועקת מפנים.
מעבירה את ידה בשערה
מנסה להתיר קשרים.
היא מחזיקה ביד מספריים,
לא אל תעשי את זה!... תחשבי פעמיים!...
השיער שלה
מעניק לה עוצמה
בלעדיו היא כלום.
היא חשבה לעצמה
זהו, הגיע הזמן לקום.
מתחה מותניים,
ישרה כתפיים,
הפסיקה להסתכל על השמיים,
התחילה להביט לאנשים ישר בעיניים,
זרקה לפח את המספריים,
חשבה פעמיים,
והחליטה שמהיום היא אחרת,
מהיום היא לוקחת את עצמה בידיים.
זאת עם התלתלים.

29.2.2004