אז דיברנו לתוך הלילה
על משמעות הקיום ביקום
קדום.
את חייכת אלי בחיוך של גלקסיה
מזיזה קווצת שיער רדום
כשמחשבותי נודדות לעבר ערים
מקומיות
נגד חלומותיך למגוון ארצות
זרות.
אבל אני רוצה רק פה
ואת שואלת איפה?
אני עונה
שם
את אומרת: זה לא קיים
יש רק יחד.
אני שואל :מה עם
האחד?
שתקת למספר שניות.
הירח והכוכבים רצו לענות
גלי הים דרשו אותנו לסחוף
לאור מגדלור שיכוון לחוף.
הבטתי בך, נאבקת בעצמך
מותרת אט אט על רצונך
וחיבקתי, ונישקתי. באזנך
הקטנה לחשתי
אין אחד
הוא תמיד לבד
זה עצוב, עדיף יחד
ונרדמנו.