לזו שאני מכיר ומעולם לא פגשתי.


ועכשיו כשעזבת
אני בסך הכול צל
של עצמי בחדר כבוי
מכל תקווה אחרונה.
בוהה במסך המחשב
מדליק סיגריה ומיד
מכבה במאפרות
קיומי
נותן לצלילי עבר
לסחוף אותי בתהום
זכרון.
ויותר לא תאמרי
יש לי אותך
יותר לא תתקשרי
בחצות הליל
בו כוכב בודד
נושק ללבנה.
אבל...
אינני סובל
רק מתלונן
שאין שום שער נעול
וכפור לא שורר בחצר
ואין שום רוח קלילה
אשר תלטף פני ותהווה
לי אם ונחמה.
אין דשדוש רגליים
מנפץ מחטי אורנים
בתמימות של ילד
הנשען על עץ
כשסערה חלפה לה
והותירה אותי לבד
בחדרי