פקח את עיניו. דימדומי בוקר. שלפוחית על סף מפץ.
והקור בעצמותיך. נובמבר.
פתח תקווה המנומנמת מתעוררת לעוד יום עמוס.
עוד רגע קט. תל אביב, אנא, גלי קורטוב עדינות כלפי אנשי כפרך.
פתח תקווה היא לא עיר שממנה תצא מהפכת המין. לא עיר של מהפכות
גדולות. עירה של סובארו. לא עניה אך לא עשירה מאידך. פתח תקווה
נושאת על כתפייה את המעמד הבינוני. פיצוחיות בינוניות. ערסים
בינונים. תנועת מכוניות ערה, ומס' רב של בתי קרקע פרטיים
נהרסים, מפנים מקומם ל-4 קומות לבנות.
כעבור שנתיים על הכביש, ההבדל בינם לצבע המדרכה- זניח.
פתח תקווה. מלאבס יקרה. טעימה כמו הפיצה שלך.
כה ריקה, אולי בהגזמה ונראה שאין זה מפריע לך.
עיר של מקומונים, זקנות רוסיות, והרבה רחובות חסרי אופי.
אני אוהב אותך פתח תקווה. יש שמועות שאת בת יותר מ-120
מחר הבחירות לראשות העיר.
ואת אדישה. מה לך
"מה כבר ישתנה?", מגחכת תוך ניענוע ראש קל כמי שכבר יודעת מס'
דברים על החיים הללו . ממתיקה סוד.
אאח, פ"ת. עיר נטולת פוזה. קרתנית שכמותך. |