אני מדליקה סיגריה בין מליון אנשים ואני שוב קצת לבד
רק איתי רק עם העשן הלבן המסתלסל
רק איתי
רובם נעלמים, מתפוגגים
אפילו הרעש הנורא של דיבורי הסרק נעלם
של גלגלי מוחות חלודים, חורקים, צורמים
נ ע ל ם
יש כמה שהצליחו לקבל אישור כניסה
לחדור מעבר למסך העשן שלי
לדבר אליו
לאחוז אותו
ואני לא טוענת שזו פריבילגיה
לפעמים הייתי רוצה שהם יהיו רבים יותר
אבל הם לא יהיו
לא יכולים להיות
כי הם המיוחדים שלי
והם לא בתפריט שלכם
ואתם לא תבינו ממה הם מורכבים, מאילו חומרים
ואתם בטח אלרגיים לאחד המרכיבים
ואני אוהבת רק אותם
ולא אחרים
ואני לבד עכשיו כאן וכולם רחוקים
וסיגריות לא מטביעות דממת בדידות
אבל אני אלך לעשן בכל זאת.
|
