הוא לא מת כי התאבד וקץ בחייו. להיפך, הוא דווקא מאוד אהב את
החיים והשתדל לשמור, באופן כללי, על בריאותו.
הוא לא מת מתוך עימות או מריבה ; ייתכן שדווקא לו היה נכנס
אליהם היה נשאר בחיים.
ולא אחד רצח אותו, ולא בדם קר, אלא המוני אנשים, כל אחד מוסיף
את חלקו במוות האיטי, האכזרי והלא-מודע.
רק כיוון ששאף אל תוכו את החיים שכל-כך אהב, העזו להרוג אותו
אלו שכלל לא חשבו על-כך שהם הורגים אותו אט-אט, מקצרים את
נשימותיו בכל נשימה, מותירים בו נקודות שחורות, אפילות.
אחרי שהרגו אותו, התפנו להרוג עוד אחד, ועוד אחת, גם את בני
משפחותיהם, את ילדיהם שכל-כך אהבו.
ואיש אינו מונע מהם להמשיך לטבוח, שום משטרה אינה פועלת
לעצירתם, וחוקים שנחקקו נגד פעולתם כמעט ואינם נאכפים. הרחובות
לא מתמלאים במחאה נגד פעולתם, והם ממשיכים להרוג בשקט. יש
מקומות בהם פעולתם נאסרת, אך ברוב עם, בשטחים הפתוחים, הם
סוגרים את החופשי מכל צידיו.
ואם הם לא מצליחים להרוג, הם גורמים לכל מיני פגמים מכל
הגוונים והסוגים, כל מה שהפעולה שלהם מסוגלת לעשות.
אבל הוא מת, ולא מפני שרצה או ביקש, אלא מפני שברגע זה עוד אדם
דורך על הסיגריה שלו, ומכבה, באותה התנועה המוכרת.
 

מדי שנה מתים רק במדינת ישראל כ-1,500 אנשים מעישון פסיבי.

---
ותודה לטל.