אחינעם קידר / כמיהה |
בוער לו בלהט.
צעקה חרישית
שבתוכי נבלעת.
הכל מוכן, הכל רוצה,
הכל נשמר בתוך מסגרת.
הזמן עובר, עובר לאט,
צובר ותק, ותק מיותר
אני לא רוצה ותק שכזה
חסר לי המון, אני רוצה לעטוף.
לא יכולה כבר לשמור את הותק
לא זקוקה לו יותר- יש בו נמק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|