אליסון מיי / היא והוא (או: היא) |
היא: נו, אז אנחנו נוסעים מחר? הוא: לאן? היא: מה לאן? הוא: מה מה לאן? לאן אנחנו נוסעים? היא: אמרתי לך כבר! לארוחה המשפחתית אצל ההורים שלי! הוא: אה נכון, נו? היא: אז איך ניסע? באוטו שלי או שלך? הוא: לא יודע, אנחנו חייבים לנסוע? היא: אתה לא רוצה? (מבט שנותן רגשות אשם). הוא: (מבט אדיש) זה לא שאני לא רוצה. זה פשוט... היא: טוב! לא צריך, לא ניסע! הוא: לא, זה לא קשור... היא: אני יודעת שזה בגלל שאתה שונא את הצד שלי במשפחה! הוא: (מבט של תמיהה) מה? זה לא זה בכלל! זה פשוט בגלל ש... היא: (קוטעת אותו) אני לא צריכה הסברים! הבנתי את הראש שלך כבר! הוא: (מבט אומלל) מה? שניה! על מה את מדברת? מה שבאתי להגיד זה... היא: (מבט כועס) די לנסות להצדיק את עצמך! אתה לא מבין שזה לא יעזור?! הוא: (מבט מיואש) אבל מה את רוצה ממני? את לא נותנת לי לדבר! כל מה שאמרתי זה... היא: (קוטעת אותו, שוב) מה? נו? מה? מה אמרת? הוא: (מבט) היא: נו? מה רצית להגיד? הוא: לא חשוב כבר. היא: יופי. אז מחר אנחנו נוסעים. (עוזבת את החדר). הוא: (מפנה את מבטו חזרה לטלויזיה) נשים. לך תנסה להשחיל מילה בויכוח שאין לך בכלל מושג מאיפה הוא נפל עלייך. היא: (בצעקה מהמטבח) אמרת משהו? הוא: (תוהה לעצמו איך שמעה) לא. לא. (לוחש לעצמו) בסך הכל רציתי להגיד שאני לא יודע איפה המפתחות של האוטו... <<אחר הצהריים בבית של זוג מזן מצוי>> |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|