היא: נו, אז אנחנו נוסעים מחר?
הוא: לאן?
היא: מה לאן?
הוא: מה מה לאן? לאן אנחנו נוסעים?
היא: אמרתי לך כבר! לארוחה המשפחתית אצל ההורים שלי!
הוא: אה נכון, נו?
היא: אז איך ניסע? באוטו שלי או שלך?
הוא: לא יודע, אנחנו חייבים לנסוע?
היא: אתה לא רוצה? (מבט שנותן רגשות אשם).
הוא: (מבט אדיש) זה לא שאני לא רוצה. זה פשוט...
היא: טוב! לא צריך, לא ניסע!
הוא: לא, זה לא קשור...
היא: אני יודעת שזה בגלל שאתה שונא את הצד שלי במשפחה!
הוא: (מבט של תמיהה) מה? זה לא זה בכלל! זה פשוט בגלל ש...
היא: (קוטעת אותו) אני לא צריכה הסברים! הבנתי את הראש שלך
כבר!
הוא: (מבט אומלל) מה? שניה! על מה את מדברת? מה שבאתי להגיד
זה...
היא: (מבט כועס) די לנסות להצדיק את עצמך! אתה לא מבין שזה
לא יעזור?!
הוא: (מבט מיואש) אבל מה את רוצה ממני? את לא נותנת לי לדבר!
כל מה שאמרתי זה...
היא: (קוטעת אותו, שוב) מה? נו? מה? מה אמרת?
הוא: (מבט)
היא: נו? מה רצית להגיד?
הוא: לא חשוב כבר.
היא: יופי. אז מחר אנחנו נוסעים. (עוזבת את החדר).
הוא: (מפנה את מבטו חזרה לטלויזיה) נשים. לך תנסה להשחיל
מילה בויכוח שאין לך בכלל מושג מאיפה הוא נפל עלייך.
היא: (בצעקה מהמטבח) אמרת משהו?
הוא: (תוהה לעצמו איך שמעה) לא. לא. (לוחש לעצמו) בסך הכל
רציתי להגיד שאני לא יודע איפה המפתחות של האוטו...

<<אחר הצהריים בבית של זוג מזן מצוי>>