|
ואני הייתי נחה
בין פניני פלסטיק אדומות
לקוביות מזל של מהמרים
והייתי שוכבת שמיים בתוך שמיים
והגוף שלך היה דוקר
כמו סרפדים מתוקים והייתי חולמת -
אלבטרוס ענק בשמי ערב מזהיבים.
כלב שעיניו רכות חוצה את הרחוב.
ולא מפני שהעור שלך הלך ונמוג בכפות ידי כמו סוכר
לפני שנגעה בו כפית הקפה
הייתי שותקת
|
|
|
האם רגע ודודלי
זוהי בעצם
אנטי-תיזה
מורכבת על אנשים
בוגרים עם שפם,
שאמורים להמתין
לרגע שבו יאבדו
את בתוליהם ולא
לקפוץ לפני הזמן
לתל-ברוך ?
הייתכן שזו
הסיבה האמיתית
שדודלי כל כך
מודאג כשרגע לא
בא ? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.