עופר המשורר קנה מחשב.
עופר המשורר הוסיף מדפסת לייזר.
עופר המשורר התחבר לאינטרנט.
עופר המשורר חיבר צורב.
DVD. לא סתם CD.
לעופר המשורר יש תואר שני באוניברסיטת תל-אביב.
לעופר המשורר יש תפקיד טוב בחברה מצליחה.
גל המנכ"ל מייעד לו תפקיד ניהולי בכיר עוד כמה שנים.
עופר המשורר מגיע כל יום בשמונה וחצי.
עופר המשורר עוזב כל יום בשבע. על הדקה.
עופר המשורר סוגר כל חודש עשרים אלף.
נקי.
עופר המשורר קורא כל ערב את שירי ילדותו.
אחר כך הוא גולש לו למקומות רחוקים.
לעופר המשורר יש עיניים מאד יפות.
לאחרונה הן נראות קצת זגוגיות, אך עדיין יפות.
כל לילה מחכה עופר המשורר
שאשתו, עירא המורה, תלך לישון
ואז הוא בוהה דרך זגוגיותיו באתרי שירה נידחים
ולמחרת קם והולך לעבודה.
בדרך הוא רואה את בר הדוור,
ואת ערן החלבן ואת שחר הנגר
ואומר להם שלום מגבוה.
עופר המשורר יעשה המון כסף,
ויכיר המון מכובדים,
וימות מחוסר כל,
יחד עם השירים שלא ייכתבו לעולם.

ליד הקבר גר אריק.
רק אריק. מחוסר כינוי.
אריק גר בארגז בינוני ומעסיק עצמו בציור שחפים.
רק שחפים. המון שחפים.
כי אריק מאד אוהב שחפים,
ובמיוחד אוהב הוא לצייר אותם.
גם אריק ימות יום אחד.
ובתוך האדמה יהיה איתו עולם ומלואו.
יהיו איתו המון שחפים.
שחפים גדולים, שחפים קטנים.
שחפים ורודים וצהובים.
והמון, המון,
המון נגזרות של שחפים.

נגזרות ?