יש רגעים כאלו בחיים שאתה לא זקוק ליצירתיות מסוימת שתאפיין את
רגשותיך או למשהו דרסטי שיביע את מהלכיך, אין לך איזושהי
התפרצות נסחפת או זעזוע דרמטי הצורך תשומת לב מיוחדת.
זאת מן שלווה פנימית כזו לגבי משהו מסויים המשרה רוח נקיה על
השאר. שלווה שלא ניתן להסבירה במילים, מן שלמות לגבי משהו
ספציפי.
אתה עדיין כואב את האסון הפוקד, ועדיין סובל מפגע רע המגיע,
עדיין מתפלל לכל טוב ושמח לבשורות טובות.
אך יש לך משהו מיוחד בחיים, משהו שמקנה לך אושר ובטחון, שנותן
לך להרגיש מי שבאמת אתה ומה אתה שווה באמת - שגורם לך להבין
שגם בך יש משהו מיוחד.
אמנם איני מתכחשת למגרעותי הרבות ועדיין שואפת לתיקונם, איני
מסונוורת מן הטוב שאוחז בי.
כל ישותי מלאה תודה והערכה לאושר הגדול הזה.
אך יש בי פחד אחד, פחד המקונן בליבי תמיד וגורם לי להעריך כל
שניה בשלווה זו.
אנא אל תעלם לי יקר, אל תעזבני, איני יודעת כיצד הסתדרתי לפני
הגיעך ואיך לא הבחנתי בך קודם, ואין בי שום צל של דמיון איך
אסתדר אם תלך.